פטריות בישראל

קרדיט: Alex Gibhin

היסטרנגיום גלדני

Hysterangium coriaceum

סוג: Hysterangium
משפחה: Hysterangiaceae

*השם העברי של הפטרייה הינו זמני בלבד.

גוף הרביה דמוי פקעת או כדור קטן, קוטרו 1-2,5 ס"מ, בסיסו הצר בולט בצורה ניכרת מתוך חוטי קורים רבים, שלא כולם מחוברים לגוף הרביה.
המעטה חלק, לבן בגיל צעיר, אחר-כך חום-ורדרד או אדום-כהה, בהתיבשות הופך חום-עכור, בתחילה צמיגי, אחר-כך נעשה גלדני, נסדק ומתנתק בקלות מהגלבה.
הגלבה (הבשר) סחוסית, צבעה בתחילה אפרפר בגוון כחלחל-ירקרק, אחר-כך הופך אפור-ירקרק-כהה או ירוק-זיתי, בנויה מתאים רבים מעוגלים או מאורכים, 3-5 יחידות בתוך מ"מ אחר, אשר מתפזרות בצורה רדיאלית סביב העמוד המרכזי (columella) ומתמלאים בנבגים. ריחו של הבשר חלש ולפעמים מזכיר ריח של פירות. טעמו של המעטה מר, ניתן להסיר אותו.
העמוד המרכזי הסחוסי (columella) מסועף דמוי עץ, מפותח היטב ומגיע לחצי גובה של גוף הרביה, מרקמו ז'לטיני, צבעו לבנבן, אפור או חצי-שקוף.
הנבגים חלקים, אליפסואידיים או מאורכים, צבעם חום-זיתי. אבקת הנבגים צבעה ירוק-חיוור.

הפטריה מתפתחת מתחת לאדמה, בודדת או בקבוצות, יוצרת מיקוריזה עם עצי אורן וגם עם עצי עלים, כמו, למשל, אוקליפטוסים.

נאכלת בגיל צעיר.

הערה של אלכס: מצאתי את הפטריות לפני כחמש שנים, לרגלי אוקליפטוסים באזור שאדוד, שקועות עד חצי הקוטר באדמה מתחת לשכבת עלים. בשלוש שנים האחרונות הפטריות לא הופיעו, אולי בגלל תנאים יבשים יותר. בתנאי לחות טובים קוטרן הגיע ל-3 ס"מ. בהבשלה הפטריות הפכו לעסה אפורה. איילות חיפשו אותן ואכלו בתאבון רב.

בתאור השתמשנו במידע מהאתר MycoBank, וגם מתוך מאמר של Michael A. Castellano: "The Taxonomy of the Genus Hysterangium (Basidiomycotina,Hysterangiaceae) with Notes on its Ecology." 1988

תמונות הפטרייה באתר ambmuggia.it
תמונות הפטרייה באתר setasysitios.com


צורת גוף הרבייהגופי הרבייה דמויי כדור או פקעת
תנאי הגדילהמתחת לאדמה בקרבת עצי מחט בקרבת עצי עלים
גודל גוף הרבייהגודל קטן (1-5 ס"מ)
אכילותהפטרייה ראויה לאכילה בתנאי מסויים
צבע הכובע/ גוף הרבייה כולולבן, קרם או צהבהב בז', אפרפר, אפור, אפור-חום מאדום-בהיר עד אדום-כהה, אדום-חום
צבע ההינומית (דפים, נקבים וכדומה)בז', אפרפר, אפור, אפור-חום ירוק, ירוק-צהוב, זיתי
עודכן: 2018-10-17
קרדיט: Alex Gibhin
קרדיט: Alex Gibhin
קרדיט: Alex Gibhin