פטריות בישראל

אורניה לבנת-שוליים

Suillus bellinii / Boletus bellinii

*השם הקודם של הפטרייה היה "אורניית בליני"

הכובע 5-12 ס"מ בקוטרו, בתחילה כיפתי, עם הזמן הופך לקמור או קמור-שטוח, לפעמים שקוע במקצת במרכזו. שכבת העור עבה, קרומית, חלקה, מתקלפת בקלות מבשר הכובע, צבעה בתחילה לבנבן או שנהב, עם הזמן מכוסה בכתמים בצבע אוקר, חום-בהיר או חום, לפעמים צבעה הופך לחום, אך השוליים בדרך כלל בהירים יותר.
הצינורות קצרים, מוצקים, בקושי מתנתקים מבשר הכובע, צבעם צהוב-חיוור, לאחר מכן צהוב-אוקר או צהוב-זיתי. הנקבים די קטנים, מעוגלים או מצולעים, בתחילה כמעט לבנים או צהובים-חיוורים, לאחר מכן צהובים, צהובים-זיתיים או בצבע צהוב-אוקר. בגיל צעיר הנקבים מפרישים טיפות נוזל חלבי.
הרגל גלילית, קצרה יחסית, גובהה 3-7 ס"מ, עוביה 1-2 ס"מ, בתחילה עבה יותר, עם הזמן הולכת צרה וארוכה יותר, הולכת צרה לעבר הבסיס, חסרת טבעת, צבעה לבנבן, בז' או שנהב, מכוסה בכתמים גרגיריים קטנים ורבים בצבע חום או חום-אדמדם.
בשר הפטרייה לבן ומוצק בגיל צעיר, צהבהב מתחת לצינורות, בעת ההבשלה הופך לרך ופריך יותר, צבעו כהה יותר, חום-בהיר. ללא טעם וריח מיוחד.
הנבגים 8-12*3-5 מיקרון בגודלם.

לפי הדיווחים שלנו, הפטרייה יחסית נדירה בישראל. יוצרת חיי שותפות עם אורן ירושלמי או אורן הצנובר. גדלה בודדת או בקבוצות בחודשי החורף.

טובה למאכל.
לשיפור הטעם של הפטרייה ולעיכול טוב יותר מומלץ להסיר את עור הכובע הדביק וגם את שכבת הספוג שבצדו התחתון של הכובע. בתוך הספוג ומעליו בתוך בשר הכובע של הפטרייה לעתים נמצאים זחלים. רצוי להשאיר את הספוג רק בפריטים הצעירים והמוצקים ביותר.
קיימם אנשים בעלי רגישות אישית לאכילת אורניות. אכילתן גורמת להם לסבול משלשולים וכאבי בטן.
 

בתאור השתמשנו במידע מהאתרים Boletales.com וגם fungipedia.es ו-funghiitaliani.it.

תמונות הפטרייה באתר Boletales.com
תמונות הפטרייה באתר funghiitaliani.it