פטריות בישראל

נקובית חלמונית

Laetiporus sulphureus

*השם הקודם: נקובית מצהיבה
*השם העממי של הפטרייה באנגלית - Chicken of the woods בגלל המרקם הבשרני והמוצק שלו והריח החזק שמזכיר ריח עוף בבישול הפטרייה.

גוף הרביה חד-שנתי, הכובע עבה, 1-4 ס"מ בעוביו, דמוי מניפה או צדף, לפעמים בעל רגל צדית, בודד או גדל בקבוצות של כמה גופי רביה דמויות מניפה או שושנה בקוטר עד 20(40) ס"מ, בעלות בסיס משותף. קבוצה כזאת יכולה להגיע למשקל של כמה קילוגרמים. קוטרו של כובע בודד כ-4-6 ס"מ, צדו העליון חלק, סיבי, מקומט במקצת או בעל חריצים עגולים קלים, צבעו צהוב-תפוז או צהוב-גופרתי, עם הזמן הופך לצהוב-בהיר, שוליו גליים, דמויי להב. הנקבים עגולים-מצולעים, ומספרם 2-3 ב-1 מ"מ, צבעם גופרתי-צהוב. הבשר רך בגיל צעיר, בשרני-מימי, לבן, קרם-צהבהב. צבע הצינורות כצבע הנקבים.
הנבגים ביצתיים או אליפסואידיים רחבים, גודלם 3-5*5-7 מיקרון, חלקים וחסרי-צבע. אבקת הנבגים לבנבנה.

הפטריה נדירה, גדלה כפטריה טפילית על גזע של אקליפטוסים, חרובים ועל עצי-עלים אחרים, חיים, מוחלשים או מתים, לפעמים גם על עצי מחט. ידועה כגורמת ריקבון חום לעצי-עלה.  בישראל נמצאה על גזע חי של אוקליפטוס, חרוב וגם על גזע של אורן ירושלמי, בספטמבר-בנובמבר, וגם בפברואר-מרץ.

ניתנת לאכילה בשלב צעיר, כל עוד הבשר עדיין רך ועסיסי, לאחר בישול ממושך של 30-45 דקות. גופי הרבייה הותיקים יותר הופכים להיות קשים יותר ועלולים לצבור רעלנים. הפטרייה בעלת טעם ספציפי וגם יכולה לגרום לשלשולים לאנשים מסויימים. בחלק מהמקורות כותבים, שרק הפריטים שנמצאו על גזעיים של עצי עלים - ניתנים לאכילה. הפריטים שגדלים על עצי מחט, עלולים להכיל חומרים רעילים או פסיכואקטיביים.
הפטרייה מכילה חומרים אנטיביוטיים. גופי הרבייה הצעירים בבישול מפרישים ריח שמזכיר ריח עוף ובעלי טעם חמצמץ.

בתאור השתמשנו במידע מתוך מאמר
 Checklist of Hymenomycetes (Aphyllophorales s.l.) and Heterobasidiomycetes in Israel, by Daniel Tura, Ivan V. Zmitrovich, Solomon P. Wasser and Eviatar Nevo (2010), וגם מתוך ספרו של פרופ. ואסר "Путеводитель по съедобным и ядовитым грибам Израиля"

תמונות הפטרייה באתר gobe.si
תמונות הפטרייה באתר hlasek.com