פטריות בישראל

אמנית ביצתית

Amanita ovoidea

גופי הרביה בתחילה עטופים בצעיף הכללי דמויי ביצה לבנבנה, עם הזמן הם מגיעים לגדלים מרשימים והופכים לגדולים ובשרניים.
הכובע בתחילה ביצתי, לאחר-מכן כיפתי, קמור, נפרש ונעשה שטוח, עם פיטם רחב נמוך, קוטרו 6-30 ס"מ, צבעו לבן או לבנבן-עכור, שוליו חלקים ועל פניהם לעיתים נמצאים שרידי הצעיף הלבנבן. בגלל השרידים האלה בקרב מלקטים דוברי אנגלית הפטרייה קיבלה את שמה העממי Bearded Amanita או "אמנית מזוקנת".
הדפים חפשיים, רחבים, צפופים, בעלי דפי ביניים, צבעם לבן או צהבהב, בהתיבשות יכול להפוך לצבע של חלודה.
אבקת הנבגים לבנה. הנבגים ביצתיים, 9-12*5,5-8 מיקרון.
הרגל מרכזית, גלילית, זקופה, עבה, מתרחבת בקרבת בסיסה הבולבוסי במקצת, גובהה 10-15 ס"מ, עוביה 2-5 ס"מ, צבעה לבנבן ועל פניו כיסוי פתיתי-קמחי.
הטבעת גבוהה, קרומית, לבנה, לעתים נתלשת ונעלמת עד מהרה.
הנרתיק שבבסיס הרגל גדול, דמוי שק המחובר לרגל בחציו, צבעו לבנבן או צהבהב-עכור, קצותיו קרועים.
הבשר מוצק, צמיגי, לבן, לא משתנה בחתך ובשבירה, ריחו מזכיר ריח של סיד וטעמו מזכיר טעם של דגים. חלק מהמלקטים מגדירים את הטעם והריח כלא נעימים.

הפטריה גדלה בחורשות אורנים ואלונים של צפון הארץ ואזור בית שמש-ירושלים, בנובמבר-פברואר.

הפטריה ראויה למאכל אך לא כולם אוהבים את הטעם שלה.
בנוסף לכך קיים סיכון להתבלבל בזיהוי בינה לבין אמנית האביב או לאמנית נוספת אשר גדלה בישראל, Amanita proxima או בעברית - אמנית כוזבת. ההבדל בין אמנית ביצתית לבין אמנית כוזבת הוא בגודל של גופי הרביה, שרידי הצעיף הלבנבן בשולי הכובע של האמנית הביצתית, טבעת שנעלמת אצלה בשלבים מוקדמים של התפתחותו של גוף הרבייה, ובצבע הנרתיק וצורתו.
 
*הערה של אירינה אוחנובה: לפטריות מהסוג אמנית מומלץ לא לחתוך את הרגל בליקוט, אלא להוציא אותן מהאדמה יחד עם הנרתיק כדי לאפשר את הזיהוי המדויק.

בתאור השתמשנו במידע מתוך ספרו של פרופ. ואסר "Путеводитель по съедобным и ядовитым грибам Израиля".

תמונות הפטרייה באתר first-nature.com
תמונות הפטרייה באתר funghiitaliani.it