פטריות בישראל

פינית מבאישה

Phallus impudicus

גוף הרביה הצעיר בדרך כלל שקוע באדמה בחציו או יותר, צורתו ביצתית או כדורית ובבסיסו פתילי קורים לבנבנים, קוטרו של ה"ביצה" (10) 4-6 ס"מ, המעטה החיצוני קרומי דק וצבעו לבנבן, מתחתיו שכבה ג'לטינית ירקרקה-צהבהבה או חומה-צהבהבה ובתוכה מתפתחים הכובע והרגל.
בהבשלה הקרום החיצוני נקרע ומגיחה מתוכו רגל עבה, גלילית, ספוגית, צנורית וחלולה, גובהה 10-30 ס"מ, עוביה 2-4 ס"מ, צבעה לבן או צהבהב, בבסיסה שרידי המעטה דמוי נרתיק חפשי או כמעט חפשי, לבנבן, ושוליו קרועים דמויי להב.
הקצה העליון של הרגל הינו כיפתי, דמוי כובע חרוטי ומרושת, פחוס-קטוע בראשו, צבעו בתחילה ירוק-כהה ועם הזמן נעשה צהבהב, גובהו 2-5 ס"מ, והוא מכוסה בשכבת נוזל רירי בצבע ירוק-זיתי, שזוהי הגלבה המכילה את הנבגים. לגלבה ריח חזק ודוחה המזכיר ריח של נבלה. הריח מושך זבובים אשר מפזרים את הנבגים על רגליהם.
אבקת הנבגים צהבהבה. הנבגים אליפסואידיים-מאורכים, חלקים, חסרי צבע או צהובים-חיוורים, גודלם 3-5*1,5-2,5 מיקרון.

הפטריה שכיחה, גדלה בודדת או בקבוצות במדשאות, בפארקים, בפרדסים וביערות, בדצמבר-מרץ.

נאכלת בגיל צעיר, כל עוד שהיא בצורת ביצה וללא ריח דוחה. מתאימה לטיגון בשמן. יש להסיר את המעטה החיצוני לפני בישול הפטריה.

נחשבת גם לפטרית מרפא, שטובה לריפוי מחלות של מערכת העיכול. השכבה הרירית משמשת ברפואה עממית כמשחה נגד שגרון וגידולים.

בתאור השתמשנו במידע מתוך ספרו של פרופ. ואסר "Путеводитель по съедобным и ядовитым грибам Израиля" וגם מתוך ויקיפדיה.

תמונות הפטרייה באתר first-nature.com