פטריות בישראל

חריפית נאה

Russula rosea

**השם העברי של הפטרייה מאושר על-ידי האקדמיה ללשון העברית. 

הכובע בשרני, בתחילה כיפתי, עגול, לאחר-מכן קמור ונעשה שטוח או שקוע במרכזו, פניו יבשים, חלקים, שוליו לעתים נפוחים, מורמים כלפי מעלה, גליים, קוטרו 5-10 ס"מ, צבעו אדום-בהיר כצבע דם, אדום-ורוד, לעיתים בהיר יותר במרכזו או בעל קטעים וכתמים בצבע לבנבן או צהבהב. הקוטיקולה (שכבת העור) של הכובע לא מתקלפת בקלות.
הדפים רחבים, צפופים, חפשיים או נוגעים, לפעמים מספוצלים בקצוות ובעלי קשרי רוחב, צבעם לבנבן ונעשה צהבהב.
הרגל מרכזית, גלילית, חלקה, אטומה, מתרחבת בקרבת בסיסה או דמויית אלה, לבנה ובעלת גוון ורדרד, גובהה 4-7 ס"מ, עוביה 1,2-2 ס"מ.
הבשר מוצק אבל שביר, צבעו לבן, ריחו כריח של פירות או לא נעים במקצת, טעמו מתקתק או מריר.
אבקת הנבגים בצבע צהוב-עכור-בהיר. הנבגים כדוריים, גבשושיים-מצולעים, גודלם 8-9 על 7-8 מיקרון.

גדלה על הקרקע בחורשות אלונים, על אדמות גיריות, בדצמבר-ינואר.

הפטריה נחשבת כלא טובה למאכל בגלל טעמה המר, למרות שבפורום קיבלנו דיווחים על חריפיות אדומות שהיו דומות מאוד במראה החיצוני לחריפית נאה, שלאחר בישול מקדים איבדו את החריפות והיו ראויות למאכל.

בתאור השתמשנו במידע מתוך ספרו של פרופ. ואסר "Путеводитель по съедобным и ядовитым грибам Израиля".

תמונות הפטרייה באתר hlasek.com
תמונות הפטרייה באתר fichasmicologicas.com