פטריות בישראל

נטופה דממנית

Lactarius sanguifluus

**בשנת 2024 זיהוי הפטרייה אומת באמצעות בדיקה גנטית אשר בוצעה ע"י אלעד גילאון, במעבדה של פרופ' שי קובו בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.
**השם העברי של הפטרייה הינו זמני. פירוש שם המין sanguifluus הוא ״נוטף דם״ בגלל נוזל אדום-כהה או ייני, שהפטרייה מפרישה בשבירה ובחתך.

פטריות דפים בעלות כובע ורגל, בינוניות בגודל. בשלב צעיר הכובע קמור, פחוס או שקוע במקצת במרכזו ושוליו מקופלים לכיוון הרגל. עם הזמן נפרש, נעשה משפכני רחב ומגיע ל־10 ס״מ בקוטרו (ולפעמים יותר), ושוליו דקים, ישרים או גליים. פני הכובע מכוסים בסיבים עדינים, לעתים בעלי אונות טבעתיות ברורות יותר או פחות, צבעו חום-אדום, אדום-כתום או חום-כתום בגוון סגלגל. עם הזמן ובשפשוף פני הכובע או הרגל לעתים מופיעים קטעים של צבע ירוק.
הדפים צפופים, צרים, יורדים בקשת על הרגל ומחוברים אליה, צבעם חום-ורוד־בהיר או חום־אדמדם בגוון סגלגל.
בשר הפטרייה מוצק, במרכז צבעו בהיר יותר, בז'-ורדרד, ובקצוות כהה יותר, אדום־כתום עד אדום־ייני. בחתך ובשבירה מפריש נוזל אדום כהה או אדום־ייני. הטעם עדין או מריר, הריח חלש. צבע אבקת הנבגים קרם-בז'.
הרגל מרכזית, גלילית, ישרה או הולכת צרה מעט כלפי מטה, די עבה, עם הזמן נעשית חלולה, אורכה מגיע ל־5-6 ס״מ, עוביה כ־1-2 ס״מ. פני הרגל חלקים או קמחיים, צבעה לא אחיד, בעל כתמים כהים בצבע חום או אדום־ייני על רקע בז׳ או בז׳-סגלגל.
הפטריות גדלות בקבוצות קטנות, על אדמות גיריות בסביבה של עצי אורן, בדצמבר-ינואר. נמצאו על ידי יולה וילוזני בדצמבר 2018 ביערות הכרמל. בנוסף נמצאו ביערות אורנים במרכז הארץ (בן שמן - מודיעין), לעתים בסמוך לנטופה ערבה.

הפטרייה טובה למאכל. 
מהנטופה הזאת ומנטופה ערבה הופק חומר אנטיביוטי Lactarioviolin.

התאור חובר על ידי אולגה גודורובה. 

תמונות הפטרייה באתר wikigrib.ru.