פטריות בישראל

אורניה ים-תיכונית

Suillus mediterraneensis / Boletus mediterraneensis

*השם העברי של הפטרייה הינו זמני בלבד.

** בחלק מהמקורות המין הזה מופיע כתת-מינה של Suillus granulatus
- Suillus granulatus var. mediterraneensis.
כך נראה שהמין הזה נפוץ מאוד בחורשות האורנים של הארץ, ויכול להיות, שדווקא הוא מופיע בספרי הפטריות הישראליים תחת השם של אורניה מצויה. לראשונה האורניה הזאת רשומה כמין חדש בשנת 1992.(.Olga G).

הכובע בממוצע מגיע ל-10 ס"מ בקוטרו או יותר, בתחילה כיפתי, לאחר מכן קמור, פניו חלקים, בגיל צעיר צבעו צהוב-חיוור, לאחר-מכן צהוב, צהוב-דבש ההופך לצהבהב-אוקר או אדמדם-אוקר, חום-דבש או חום-אוקר-זיתי. שוליו בהירים יותר. העור יורד בקלות עד 3/4 של קוטר הכובע.
הנקבים מעוגלים, צבעם צהוב-חיוור, ולאחר מכן צהוב-זיתי. לכאורה שהם מפרישים טיפות נוזל חלבי בדומה לאורניה מצויה. צבע הצינורות כבצבע הנקבים.
הרגל גלילית, ישרה, צרה או תפוחה בבסיס, חסרת טבעת. צבעה צהוב פחות או יותר, מכוסה בכתמים קטנים ורבים בצבע חום-צהוב.
הבשר צהוב-חיוור או צהוב, ללא טעם וריח מיוחד.
אבקת הנבגים בצבע אוקר, הנבגים חלקים, דמויי כישור, גודלם 9-11*3,5-4 מיקרון.

הפטריה די שכיחה בחורשות של אורן ירושלמי ואורן הצנובר. מעדיפה לגדול בקרבת אורן ירושלמי. גדלה בחודשי החורף, בודדת או בקבוצות.

טובה למאכל.
לשיפור הטעם של הפטרייה ולעיכול טוב יותר מומלץ להסיר את עור הכובע הדביק וגם את שכבת הספוג שבצדו התחתון של הכובע. בתוך הספוג ומעליו בתוך בשר הכובע של הפטרייה לעתים נמצאים זחלים. רצוי להשאיר את הספוג רק בפריטים הצעירים והמוצקים ביותר.
קיימם אנשים בעלי רגישות אישית לאכילת אורניות. אכילתן גורמת להם לסבול משלשולים וכאבי בטן.

בתאור השתמשנו במידע מהאתרים photomazza.com ,funghiemicologia.com וגם Boletales.com.

תמונות הפטרייה באתר boletales.com
תמונות הפטרייה באתר pharmanatur.com