פטריות בישראל

נרתיקנית נאה-דביקה

Volvopluteus gloiocephalus / Volvariella speciosa

**הקיצור המוכר בציבור המלקטים: ננ"ד. 

הכובע בשרני, בתחילה ביצתי, חרוטי, כיפתי, ונעשה כמור או שטוח, בעל פיטם נמוך, קוטרו 5-15 ס"מ, פניו חלקים, בתנאים לחים ריריים ודביקים, בתנאים יבשים מבריקים וערומים, צבעו לבנבן, לבנבן-אפור,אפור-בהיר, אפור-חום, חום-בהיר או כהה (בתנאים לחים בהבשלה) לעתים כהה יותר במרכזו, שוליו מפוספסים-מחורצים במקצת.
הדפים חפשיים, צפופים, דקים, בעלי דפי ביניים, וצבעם בתחילה לבן, לבנבן-קרם, ורדרד-צהבהב, לאחר-מכן, בהבשלה הופך לאדמדם-ורדרד או חום-אדום.
הרגל מוצקה, גלילית, מרכזית, צרה למעלה, תחילה קטיפתית ולבנה ואחר-כך חלקה וכהה יותר, נפרדת בקלות מהכובע, גובהה 7-20 ס"מ, עוביה 0,7-2,5 ס"מ.
הנרתיק בבסיס הרגל בולבוסי, לבנבן או אפרפר, בעל מספר אונות חפשיות, לעיתים שקוע די עמוק בתוך האדמה.
הבשר לבן, עם הזמן נעשה אפרפר-קרמי, פתיתי, עם ריח פטרייתי שבפטריות בשלות נעשה דוחה ולא נעים, ללא טעם מיוחד.
אבקת הנבגים ורודה,  הנבגים ורדרדים כצבע של בשר, אליפסואידיים או ביצתיים, חלקים, גודלם 7-12*11,5-21 מיקרון.

הפטרייה בולטת ושכיחה, גדלה בשטחים פתוחים, במדשאות, בערימות של קש וזבל, בדצמבר-פברואר, מאי-אוקטובר.

נאכלת. טובה למרקים ותבשילים. מומלץ להסיר את עור הכובע לפני אכילתה.

הפטרייה דומה לקטיפנית הדורה, שגדלה בדרך כלל סביב גדמים של עצי עלים. מרכז הכובע של הקטיפנית לעיתים קשקשי ובסיס הרגל שלה ללא נרתיק.

הערת אזהרה של אולגה גודורובה:
קיבלנו שני דיווחים על תגובה אלרגית בעקבות אכילת נרתיקנית דביקה נאה. התסמינים של האלרגיה התבטאו בצריבה בחלל הפה והתנפחות, אדמימות וכאב הלשון עד למשך כמה ימים. לכן אם בכל זאת תחליטו ללקט ולטעום מהפטריות האלה, תהיו ערניים לכל שינוי במצבכם הבריאותי. תסמיני האלרגיה יכולים להתעצם בהדרגה לאחר אכילה חוזרת של הפטריות האלה.     

הוספה של זוהר שפרנוב:
הפטריה גדלה לעתים בשדות של חומוס, לאחר קטיפתו. יש לה ריח של עשב, הדפים עם הזמן הופכים לחומים-בהירים, יש לה נרתיק (ביצתי בגיל צעיר).
מסוכן להתבלבל בזיהוי הפטריה, לכן לאנשים שלא חזקים בזיהוי פטריות בשטח לא מומלץ לקטוף אותה.

הוספה של אירינה אוחנובה:
הפטריה שונה מאמניתות רעילות בכך שחסרה לה טבעת, שולי הכובע מפוספסים. אבל לפעמים הטבעת של אמנית נושרת מהרגל, לכן יש סיכון להתבלבל. אבל נרתיקניות גדלות בשדות, על ערימות קש, ערימות זבל, בדרך כלל מחוץ ליער, להבדיל מאמניתות, למרות שנרתיקניות מצויות גם ביער על חלקי עצים שנשרו. הפטריה לא טעימה כל-כך, תפלה, בדומה לטעם של קטיפנית. כל מי שמעוניין ללקט אותה, אמור לדעת את כל הסימנים המזהים על בוריו.

בתאור השתמשנו במידע מתוך ספרו של פרופ. ואסר "Путеводитель по съедобным и ядовитым грибам Израиля".

תמונות הפטרייה באתר funghiitaliani.it