פטריות בישראל

פקועת "ברזדולה"

Agaricus bresadolanus / romagnesii

*השם העברי של הפטריה הינו זמני בלבד.

הכובע כיפתי ושוליו דקים, לבנים ומקופלים כלפי פנים, לאחר-מכן הוא נעשה קמור או קמור-שטוח, לפעמים שקוע או גבנוני במקצת במרכזו, קוטרו 2,5-10 ס"מ, פניו משיים, מכוסים סיבים או קשקשים פחוסים במרכזו וסביבו, שוליו ישרים, דקים, בהתיבשות גליים במקצת, צבעו לבנבן או לבן-עכור, עם הזמן בעל גוון חום-אפרפר, כהה יותר במרכזו, נסדק לקשקשים כהים על רקע לבן, שגודלם קטן יותר בקרבת השוליים.
הדפים צפופים, דקים או עבים, רחבים, חפשים, עם דפי ביניים ולפעמים עם קשרי רוחב מעטים, קצותיהם לא תמימים, צבעם בתחילה ורוד-חיוור, אחר-כך ורוד כצבע סלמון ובסוף חום-כהה.
הרגל מרכזית, גלילית, אטומה, לפעמים בעלת תעלה דקה בחלקה העליון, גובהה 2-8 ס"מ, עוביה 0,4-2 ס"מ, בסיסה מורחב בצורה בולבוסית וממנו לעיתים יוצא פתיל קורים דק דמוי שורש. צבעה כצבע הכובע, מצהיב במקצת בשיפשוף. מעל הטבעת צבעה ורדרד במקצת, בעל כיסוי פתיתי קל. הטבעת פשוטה, גבוהה, לבנבנה, מפוספסת בצדה העליון, לפעמים נעלמת עם הזמן.
הבשר לבן, המווריד או מאדים בהדרגה, אחר-כך הופך חום-צהבהב-עכור-בהיר. מקורות שונים מתארים את ריח הפטרייה בתאורים שונים: ריח לא נעים כריח של פנול, ריח של אניס, ריח מתקתק או אפילו ריח של שוקולד לפטרייה בשלה. הטעם עדין.
הנבגים אליפסואידיים, חלקים, בעלי 1-2 טיפות שמן, צבעם חום-בהיר, גודלם 6-8,5(9)*4,5-5 מיקרון. אבקת הנבגים חומה-כהה.

הפטרייה גדלה על הקרקע, בודדת או בקבוצות, יחד עם מיני פקועות אחרים, לרוב בשדות ובגנים, בנובמבר-מרס.

נאכלת.

בתאור השתמשנו במידע מאתרים funghiitaliani.it  ו-iatp.md.

תמונות הפטרייה באתר Funghiitaliani.it
תמונות הפטרייה באתר Mycoleron.fr